וְכִ֤י תֹֽאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃

וַאֲרֵי תֵימְרִין בְּלִבִּיךְ מָא דֵין עַרְעוּנִי כָּל אִלֵין עַל דְסַגִיאוּ חוֹבָךְ אִתְגְלִיאַת בַּהֲתָתִיךְ אִתְחֲזֵי קְלָנִיךְ:

וכי תאמרי. וכי תוכל להרהר בלבך מדוע קרה לי הצרות האלה הלא בעבור רוב עוונך בא לך בזיון רב כאשה זונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה:

נחמסו עקביך. עקבי רגליך נתגלו והוסרו מן הכסות שעליהם ר״ל קבלת בזיון הרבה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמפשיטין חלוקה ומוליכים אותה ערומה ויחפה:

קראני. מלשון מקרה:

שוליך. הם תחתיות הבגד כמו על שולי המעיל (שמות כח):

נחמסו. ענין הסרה כמו ויחמס כגן שכו (איכה ב):

עקביך. עקבי הרגל:

וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה, את תחשב שהדבר הזה מקרה והרעה באה לך ע"י מקרי העולם, ותשאל מדוע קראך מקרים אלה ומדוע לא הצילך ה', משיב לה תחלה מדוע היה זה ומה הסבה, ברוב עונך נגלו שוליך, מצייר העון שבלבה כטומאת הנדה שדם הטמא שבקרבה יוצא לחוץ וטומאתה בשולי בגדיה, וכשנגלו שולי הבגדים נראה דם טומאתה, וז"ש נגלו שוליך, וגם שבלכת האשה דוה והדם זב מבשרה נתגלו עקביה, כי במקום שהלכה נמצאו טפי דמים, וזה ציור שע"י עונה שלא האמינה באלהים הלכו לבקש עזר ממצרים ונגלו עקבותיה ע"י זוב טומאתה: