נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃ {ס}

טַפְּשׁוּתִיךְ וּשְׁטוּתִיךְ וַעֲצַת חֶטְאֵי יַנְקוּתִיךְ עַל רָמָתָא בְּחַקְלָא גְלֵי קָדָמַי שִׁקוּצִיךְ וַי לִיךְ יְרוּשְׁלֵם לָא תִדְכִּין עַד כְּעַן לִיךְ אַרְכָא יוֹמִין סַגִיאִין:

נאופיך. מרבית הניאוף שבך והרמת קול שמחה של קלות ראש ומחשבות זנותך ר״ל הנה כל אלה עדיין הם עמך ולא עזבתם:

שקוציך. העכו״ם כמתועב השקץ:

לא תטהרי. ר״ל אינך רוצה לטהר אחר שנטמאת כי קשה לך לפרוש מן הטומאה ואם תאמרי שתטהרי עדיין אמרי אחרי מתי עוד תטהרי וכי אחר שתלך בגולה:

נאופיך. ענין זנות:

ומצהלותיך. ענין הרמת קול שמחה של קלות וכן איש אל אשת רעהו יצהלו (לעיל ה):

זמת. ענין מחשבה רעה:

שקוציך. מלשון שקץ ותעב:

מתי. ענין השאלה על הזמן וכן מתי תנחמני (תהלים קיט):