וְהָיָ֛ה כִּי־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֙וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֙רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָרָעָב֙ לָרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי׃

נפשי. רצוני:

וִיהֵי אֲרֵי יֵימְרוּן לָךְ לְאָן נִגְלֵי וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לִדְמוֹתָא לְמוֹתָא וְדִלְחַרְבָּא לְחַרְבָּא וְדִלְכַפְנָא לְכַפְנָא וְדִי לִשִׁבְיָא לְשִׁבְיָא:

אנה נצא. להיכן נלך ולתכלית מה:

אשר למות. מי שראוי למות בעוונו במיתת דבר יותן למיתה ואשר לחרב וכו׳ כל אחד יעונש בדבר הראוי לו:

אנה. להיכן וכן אנה אעלה (ש״ב ב):

והיה וכו' אנה נצא, תשיב להם שיצאו אל המון העונשים המעותדים עליהם, וחושב רעות טבעיות מות ורעב, רעות בחירייות הבאים ע"י בעלי בחירה חרב ושבי, רעות רצוניות הבאים ע"י בעלי רצון כלבים וחיות, כמ"ש חצי אכלה בם, מזי רעב, רשף, זוחלי עפר ובהמות, חרב, כמש"ש ומצייר כאילו בצאתם מאת פני ה' נכונו ללצים שפטים ארבעה, והיותר אחרון גרוע מן הראשון, כמ"ש והיה הנס מקול הפחד וכו' כאשר ינוס איש מפני הארי וכו':