וּנְתַתִּ֣ים (לזועה) [לְזַעֲוָ֔ה] לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בִּ֠גְלַ֠ל מְנַשֶּׁ֤ה בֶן־יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

וְאֶתְּנִינוּן לִזְיַע לְכָל מַלְכְּוַת אַרְעָא עַל דְלָא תָבוּ כִּמְנַשֶׁה בַר יְחִזְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה עַל דְאַסְגֵי לְמֶעְבַּד בִּירוּשְׁלֵם:

לזעוה לכל ממלכות. כולם יחרדו וירעדו שלא יקרה להם כמקרה:

בגלל מנשה. ר״ל בעבור שאחזו במעשה מנשה וכו׳:

על אשר וכו׳. בעבור אשר עשה מעשיו בירושלים בפרסום לכך למדו ממנו ואחזו בהם:

לזעוה. ענין רתת וחרדה כמו והיה רק זועה (ישעיה כח):

בגלל. בעבור כמו בגלל הדבר הזה (דברים ט״ו:י׳):

ונתתים לזעוה בגלל מנשה, מאז התחילה הגזירה, ועמ"ש במלכים בזה: