וָאֶזְרֵ֥ם בְּמִזְרֶ֖ה בְּשַׁעֲרֵ֣י הָאָ֑רֶץ שִׁכַּ֤לְתִּי אִבַּ֙דְתִּי֙ אֶת־עַמִּ֔י מִדַּרְכֵיהֶ֖ם לוֹא־שָֽׁבוּ׃

וּכְמָא דְדָרַן בִּמְדִירַיָא כֵּן אֲבַדֵר יַת עַמִי בְּקִרְוֵי אַרְעָא תַּכְלִית אַבְּדֵית יַת עַמִי מֵאוֹרְחַתְהוֹן לָא תָבוּ:

ואזרם. אפזרם בכל ערי הארץ כהמפזר תבואה במזרה שאין כולם נופלים במקום אחד:

שכלתי. אף כי שכלתי אותם והאבדתים עכ״ז לא שבו מדרכיהם ולא לקחו מוסר:

ואזרם. ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כ״ו:ל״ג):

במזרה. הוא הכלי שזורין בו התבואה וכן ברחת ובמזרה (ישעיה ל):

בשערי. בערי וכן באחד שעריך (דברים יז):

שכלתי. ענין מיתה כמו מחוץ תשכל חרב (שם לב):