כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י מַשְׁבִּ֜ית מִן־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לְעֵינֵיכֶ֖ם וּבִימֵיכֶ֑ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֥וֹל כַּלָּֽה׃

אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מְבַטֵל מִן אַתְרָא הָדֵין לְעֵינֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן קָל בְיָע וְקָל חֶדְוָא קָל חַתְנִין וְקָל כַּלָן:

הנני משבית. אבטל ואמנע מן המקום הזה וכו׳:

לעיניכם ובימיכם. היא היא וכפל הדבר במ״ש:

קול חתן. קול שמחת חתן:

משבית. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד):

כי הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם, וההשבתה תמשך ימים רבים בימיכם ר"ל כל ימי הדור ההוא עד שבעים שנה ששבו מן הגולה, קול ששון ואף קול חתן וכלה בלא ששון ושמחה לא ישמע: