מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה כׇּל־עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ (יסורי) [וְסוּרַי֙] בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהֹוָֽה׃ {פ}

סִבּוּר יִשְׂרָאֵל יְיָ כָּל דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנָךְ יִבְהֲתוּן וּרְשִׁיעַיָא דַעֲבַרוּ עַל מֵימְרָךְ בְּגֵיהִנָם אִינוּן עֲתִידִין לְמִפַּל אֲרֵי שְׁבָקוּ פּוּלְחָנָךְ יְיָ דִבְדִילֵיהּ אַתְּ מַיְתֵי עֲלֵיהוֹן יְקָרָא כְמַבּוּעַ דְמַיִין דְלָא פָּסְקִין מוֹהִי:

מקוה ישראל ה׳. לכן מהראוי שתקוות ישראל יהיה אל ה׳ הואיל ונטעת שכינתך ביניהם:

כל עוזביך. כל העוזבים אותך ובוטחים באדם ראוי הוא שיבושו:

וסורי. הסרים ממני והוא מאמר הנביא בדבר האל:

בארץ יכתבו. בספר יכתבו לרדת בתחתיות הארץ בעמקי השאול על כי עזבו מקור הנובע מים חיים וחוזר ומפרש את ה׳ שמשפיע הטובה בכל עת כמקור הנובע:

מקוה. מלשון תקוה:

וסורי. מלשון הסרה:

מקור. מעין: