וְאִם־לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י ׀ שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָ֥כְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ {פ}

וְאִם לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי לְקַדְשָׁא יַת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא וּבְדִיל דְלָא לְמִטַל מַטוּל וּמֵיעַל בְּתַרְעֵי יְרוּשְׁלֵם בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא וְאַדְלִיק אֶשְׁתָּא בְּתַרְעָהָא וּתְשֵׁיצֵי בִּירְנְיַת יְרוּשְׁלֵם וְלָא תִטְפֵי:

ואם לא תשמעו אלי. מה שצויתי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ולבוא עמה בשערי ירושלים:

והצתי. אז אבער אש בשעריה ותשרוף הארמנות ולא תכבה עד תשרוף הכל:

והצתי. ענין הבערה:

ואכלה. ותשרוף וכן כמאכלת אש (שם ט) ארמנות. היכלות ופלטרין:

תכבה. מלשון כיבוי: