וְאָמְר֖וּ נוֹאָ֑שׁ כִּֽי־אַחֲרֵ֤י מַחְשְׁבוֹתֵ֙ינוּ֙ נֵלֵ֔ךְ וְאִ֛ישׁ שְׁרִר֥וּת לִבּֽוֹ־הָרָ֖ע נַעֲשֶֽׂה׃ {פ}

וַאֲמָרוּ תַּבְנָא מִבָּתַר פּוּלְחָנָךְ אֲרֵי בָתַר עַשְׁתּוֹנָתָא נְהַךְ וּגְבַר הִרְהוּר לִבֵּיהּ בִּישָׁא נַעְבֵּיד:

ואמרו נואש. ידעתי שיאמרו אנו מתייאשים מדרכי המקום אלא נלך אחר מחשבותינו:

ואיש וכו׳. נעשה כל איש כפי מה שמראה לו לבו הרע ומתאוה לה:

נואש. מלשון יאוש ועזיבת הדבר כמו ותאמרי נואש (לעיל ב) שרירות. ענין ראיה והבטה:

ואמרו נואש, אבל הם יאמרו דברי מתיאש הבלתי חפץ בתקנה, ונגד היטיבו דרכיכם תאמרו אחרי מחשבותינו נלך, ונגד היטיבו מעלליכם תאמרו איש שררות לבו הרע נעשה: