כִּ֤י אִם־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֤ם עֲוֺנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

אֲרֵי אִם תְּדַמִין לְאִתְנַקְאָה מֵחוֹבַיִךְ כְּמָא דִמְנַקַן בְּנִתְרָא וּמְחַוְרִין בְּבוֹרִיתָא הָא כְרוֹשָׁם כִּתְמָא דְלָא דְכֵי כֵּן סַגִיאוּ חוֹבַיִךְ קָדָמַי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

ותרבי לך בורית. תרבי לעצמך בורית לצחצח עצמך ע״י ר״ל אף אם תראה לפני הבריות צדקות ומעש״ט הנה לא תועיל בזה כי עונך שאתה עושה בסתר נראה לפני ככתם כי לא העבירם הנתר והבורית כלומר הצדקה שאתה עושה לפני הבריות לא כפרו על העון שנסתר:

תכבסי. מלשון כיבוס ורחיצה:

בנתר. מין אדמה רכה ומכבסין בו וכן חומץ על נתר (משלי כ״ה:כ׳):

בורית. שם עשב המנקה וכן וכבורית מכבסים (מלאכי ג):

נכתם. מלשון כתם ורושם:

כי, ר"ל מה שתכבסי בנתר להעביר ממך כתמי העונות שהוא מה שתאמרי אמתלאות לאמר לא חטאתי, הגם כי בזה תרבי לך בורית, לך בפני עצמך העברת הכתמים ואת בר בעיניך כאילו לא חטאת, אבל עי"ז בעצמו נכתם עונך לפני, כי בזה נשאר הכתם גדול בעיני ה' עד שנעשה מהחטא עון שמורה על קלקול השכל, אחר שתכפור בהכרח במצוה ובמצוה עליה כי היודע שחטא הגם שהוא נכתם בפני עצמו אינו נכתם בעיני ה', כי בקל יתקבל בתשובה, לא כן הזכאי בעיני עצמו. ומפרש, כי. איך תאמרי, ר"ל את מכחשת, בין הטומאה בעצמה שאת אומרת לא נטמאתי, ובין הדרך שהלכת להתטמאות שתאמרי שלא לבד שלא נטמאתי בע"א כי גם אחרי הבעלים לא הלכתי כלל אבל איך תאמרי כזאת, הלא נגד שאת אומרת אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא, עוד נמצא רושם של פסיעות רגליך ועקבותיך נודעו שם, ונגד שאת אומרת לא נטמאתי דעי מה עשית, הלא ידעת בעצמך שנטמאת שם איך תוכלי להכחיש זאת את בכרה קלה אשר היא משרכת דרכיה שתדבק שרוך פרסותיה בדרכיה שניכר הפסיעה שפסעה שם וכן נכרו פסיעות רגליך: