וַיהֹוָ֤ה אוֹתִי֙ כְּגִבּ֣וֹר עָרִ֔יץ עַל־כֵּ֛ן רֹדְפַ֥י יִכָּשְׁל֖וּ וְלֹ֣א יֻכָ֑לוּ בֹּ֤שֽׁוּ מְאֹד֙ כִּי־לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ כְּלִמַּ֥ת עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃

וַיָי מֵימְרֵיהּ בְּסַעְדִי כְּגִבַּר תַּקִיף עַל כָּל רָדְפַי יִתְקְלוּן וְלָא יֵכְלוּן לְמֵיקַם יִבְהֲתוּן לַחֲדָא אֲרֵי לָא יִצְלְחוּן וְתַחְפִינוּן אִתְכְּנָעוּת עֲלָם דְלָא תִפְסוֹק:

וה׳ אותי. הנה עכ״ז היה ה׳ עמי לעזרה כגבור חזק על כן כשלו רודפי ולא יוכלו לי לעשות עמי רעה:

בושו מאד. נתביישו מאד כי לא הצליחו בעצתם וכלימת עולם תהיה זאת להם ולא תשכח:

אותי. עמי וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב):

עריץ. חזק כמו אל נערץ (תהלים פט):

השכילו. ענין הצלחה על כי המצליח נדמה בעיני הבריות שעושה מעשיו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש״א יח):