כִּ֣י כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה הִנְנִי֩ נֹתֶנְךָ֨ לְמָג֜וֹר לְךָ֣ וּלְכׇל־אֹהֲבֶ֗יךָ וְנָ֥פְל֛וּ בְּחֶ֥רֶב אֹיְבֵיהֶ֖ם וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֑וֹת וְאֶת־כׇּל־יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְהִגְלָ֥ם בָּבֶ֖לָה וְהִכָּ֥ם בֶּחָֽרֶב׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מְסַר לָךְ לִתְּבַר לָךְ וּלְכָל רַחֲמָךְ וְיִתְקַטְלוּן בַּחֲרַב בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְעֵינָךְ חַזְיָן וְיַת כָּל דְבֵית יְהוּדָה אֶמְסַר בְּיַד מַלְכָּא דְבָבֶל וְאַגְלִינוּן לְבָבֶל וְיַמְחִינוּן בְּחַרְבָּא:

למגור. לאסיפת הגייסות:

לך. אותך אתן ולכל אוהביך:

ועיניך רואות. כשיפלו בחרב:

והכם. מהם יכה בחרב:

נותנך למגור שישמעו מה שנעשה לך ויגורו ויפחדו, ונפלו בחרב בעת המלחמה, ואת כל יהודה אתן בעת שכבשום, והגלם ושם בבבל יכם בחרב, או ר"ל הגלה מקצתם, והכה מקצתם: