כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יְהֹוָ֥ה לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כׇּל־הַיּֽוֹם׃

אֲרֵי בִזְמַן דַאֲנָא מִתְנַבֵּי אֲנָא מֵרִים קָלִי בָּכֵי וּמְצַוַח וְעַל חָטוֹפִין וּבָזוֹזִין אֲנָא מִתְנַבֵּי אֲרֵי הֲוָה פִּתְגָמָא דַייָ לִי לְחִסוּדִין וּלְלַעַג כָּל יוֹמָא:

כי מדי אדבר. מתי שאדבר דברי נבואה אני צועק על הרעה הנעשה לי ואקרא בקול החמס והשוד הבא לי בעבורה:

לחרפה. המה מחרפים אותי כל הימים בעבור דבר הנבואה:

מדי. עניינו כמו מתי וכן מדי דברי בו (לקמן לא):

חמס. ענין הסרת היושר והוא מלשון נחמסו עקביך (לעיל יג):

ושוד. עושק הגוף:

ולקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳):