הִנְנִ֨י אֵלַ֜יִךְ יֹשֶׁ֧בֶת הָעֵ֛מֶק צ֥וּר הַמִּישֹׁ֖ר נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הָאֹֽמְרִים֙ מִֽי־יֵחַ֣ת עָלֵ֔ינוּ וּמִ֥י יָב֖וֹא בִּמְעוֹנוֹתֵֽינוּ׃

הָאֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ דְיַתְבָא בְּתוּקְפָא בְּקִרְוִין כְּרִיכָן אֲמַר יְיָ דְאָמְרִין מַן יֵחוֹת עֲלָנָא וּמַן יֵעוֹל בְּבִירְנְיָתָנָא:

הנני אליך. הנה אני אליך להצר לך אתה ירושלים היושבת בתוך העמק כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל:

צור המישור. היושבת על הצור אשר במישור:

מי יחת עלינו. מי ירד עלינו למלחמה, ומי וכו׳ כאומר הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב לבו לגשת אלינו למלחמה ומי יכבוש אותה:

צור. סלע:

המישור. מל׳ ישר ושוה:

יחת. ענין ירידה כמו חציך נחתו בי (תהילים ל״ח:ג׳):

במעונותינו. מל׳ מעון ומדור כמו ה׳ מעון אתה היית (שם צ):