הָאֹמֵ֗ר אֶבְנֶה־לִּי֙ בֵּ֣ית מִדּ֔וֹת וַעֲלִיּ֖וֹת מְרֻוָּחִ֑ים וְקָ֤רַֽע לוֹ֙ חַלּוֹנָ֔י וְסָפ֣וּן בָּאָ֔רֶז וּמָשׁ֖וֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר׃

דַאֲמַר אֶבְנֵי לִי בָּתִּין דְמִשְׁחָן וְעִלְיָן מְרַוְחָן וּפַצִים לֵיהּ חֲרַכִּין וּמְטַלֵיל בְּכִיוֹרֵי אַרְזַיָא וּמְצַיֵר בְּסַמְמָנִין:

בית מדות. ר״ל מדות גדולות וכן אנשי מדות (במדבר יג):

מרויחים. להיות ריוח גדול בין חדרי העליה שיכנס שם הרוח בימי הקיץ:

וקרע לו חלוני. כדי להתענג ברוח היום בזמן החום פתח לעצמו חלונות רבות בביתו:

וספון בארז. והיה מכסה הבתים בלוחות ארז:

ומשוח בששר. ועל הלוחות היה מושח בטיח ששר והוא מין צבע:

מרווחים. מל׳ ריוח:

וקרע. ענין פתיחה וכן ותקרעי בפוך עיניך (לעיל ד):

חלוני. כמו חלונים ונפלה המ״ם:

וספון. ענין קרוי הבתים וכסוין כמו ויספון את הבית גבים (מ״א ו):

ומשוח. ענין טיחה וצביעה:

בששר. הוא מין צבע חשוב וכן חקוקים בששר (יחזקאל כג):

האומר ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי אמר אבנה לי בית מדות שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון: