בְּכֵן כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עַל פַּרְנָסַיָא דִמְפַרְנְסִין יַת עַמִי אַתּוּן בְּדַרְתּוּן יַת עַמִי וְטַלְטֵילְתִּינוּן וְלָא תְבַעֲתוּן יַתְהוֹן הָאֲנָא מַסְעַר עֲלֵיכוֹן יַת בִּישׁוּת עוֹבָדֵיכוֹן אֲמַר יְיָ:
אתם הפיצותם. ר״ל בעווניכם נפזרו בין העכו״ם ונדחו בארצות האויב:
ולא פקדתם אותם. לא השגחתם עליהם להיישירם בדרך הישרה:
פוקד עליכם. אזכור עליהם רוע מעשיכם להשיב עליהם גמול:
ותדיחום. מלשון דחיה:
ופקדתם. ענין זכרון והשגחה:
מעלליכם. מעשיכם:
אתם הפיצותם את צאני שעל ידכם נפוצו איש מאחיו, ותדיחום ממקומם ללכת בגולה, ולא פקדתם אותם שלא יחסרו ע"י חיות רעות, ר"ל ע"י נחלקו לכתות ואח"כ יצאו לגולה, ונהרגו במלחמות, הנני פוקד עליכם לכן הענשתי אתכם ע"י רוע מעלליכם:
