בָּ֤א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַיהֹוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכׇל־בָּשָׂ֑ר הָרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

מְטָא אִתְרְגוֹשָׁא עַד סְיָפֵי אַרְעָא אֲרֵי דִינָא קֳדָם יְיָ בְּעַמְמַיָא מִתְפְּרַע הוּא לְכָל בִּשְׂרָא רַשִׁיעַיָא דִבְּהוֹן מַסְרִינוּן לְקַטָלָא אֲמַר יְיָ:

בא שאון. קול שאון המקום בא עד קצה הארץ ר״ל הגזירה היא על כולם:

נשפט הוא. הוא יתווכח עם כל בשר והויכוח יהיה אשר יתן את הרשעים לחרב כי בזה מודיע להם פשעם ותחשב לויכוח וכן כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז):

שאון. ענין המיה:

נשפט. ענין ויכוח:

לכל בשר. לכל אדם:

בא שאון והמיית קול שאגת ה' בא עד קצה הארץ, כי ריב לה' בגוים, ה' י"ל ריב עם כל הגוים בכלל, ומשפט החלטי לכל בשר שחטאו נגדו, שע"י הריב יהיו כולם בסכנה וע"י המשפט יבוררו הרשעים החייבים מיתה ע"פ המשפט, ונתנם לחרב: