עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ {פ}

גְלָא מַלְכָּא מִכְּרַכֵּיהּ אֲרֵי הֲוַת אַרְעֲהוֹן לְצָדוּ מִן קֳדָם חֶרֶב סַנְאָה דְהִיא כַּחֲמַר מְרַוְיָא וּמִן קֳדָם תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ:

עזב ככפיר סוכו. כל מדור יהיה נעזב מבעליו ולא יזכר בו כמו כפיר אריות שאינו זוכר בסוכתו אחר שעזבה:

חרון היונה. חרון האויב המאנה ואונס אותם לקחת ההון וזה בא מפני חרון אף ה׳ שחרה בם ולא במקרה:

ככפיר. כן יקרא ארי בחור:

היונה. מלשון אונאה וענינו קחת ההון וכן העיר היונה (צפניה ג):

עזב ככפיר סוכו, מוסב על חרון אף ה' שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, ר"ל שאף ה' יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה שהוא נ"נ שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), ומפני חרון אף ה' שנבוכדנצר היה שבט אפו: