וִיהֵי עַם וּמַלְכוּ דְלָא יִפְלְחוּן יָתֵיהּ יַת נְבוּכַדְנֶצאַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְיַת דְלָא יִתֵּן יַת צַוְרֵיהּ בְּנִיר מַלְכָּא דְבָבֶל בְּחַרְבָּא וּבְכַפְנָא וּבְמוֹתָא אַסְעַר עַל עַמָא הַהוּא אֲמַר יְיָ עַד דְאֶמְסַר יַתְהוֹן בִּידֵיהּ:
אשר לא יעבדו אותו. אשר לא ירצה לעבדו ברצונו:
ואת אשר וכו׳. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול שעבוד וכפל הדבר במ״ש:
אפקוד. אשגיח עליהם בהבאת חרב וכו׳:
עד תומי. עד כלותי אותם ביד נ״נ:
אפקוד. ענין השגחה:
תומי. ענין כליון וכן עד תום כל הדור (דברים ב׳:י״ד):
אשר לא יעבדו אותו וכו' ואת אשר לא יתן, באמת נמצאו בעת ההיא ממלכות גדולות שלא היו תחת יד נבוכדנצר כנודע בקורות ימי קדם, רק שהממלכות הקטנות היו מוכרחות אז להחסות תחת צל ממלכה גדולה, והגוי אשר לא עבדו את נבוכדנצר היו מוכרחים לעבוד מלכות אחרת גדולה שהוא יגן עליה מחמת נבוכדנצר באופן שהיו מוכרחים לעבוד או את מלך בבל או לעבוד את (המלך) אשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל והוא הגין עליה אבל הגוי והממלכה שלא יעבדו לא אותו שהוא את מלך בבל בעצמו ולא את (המלך) אשר לא יתן את צוארו בעול של מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא:
