וַיֹּ֙אמֶר֙ יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא אָמֵ֕ן כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה יְהֹוָ֑ה יָקֵ֤ם יְהֹוָה֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר נִבֵּ֗אתָ לְהָשִׁ֞יב כְּלֵ֤י בֵית־יְהֹוָה֙ וְכׇל־הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃

וַאֲמַר יִרְמִיָה נְבִיָא אָמֵן כֵּן יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ יְקַיֵם יְיָ יַת פִּתְגָמָךְ דְאִתְנַבֵּיתָא לַאֲתָבָא מָנָא בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְכָל גַלְוָתָא מִבָּבֶל לְאַתְרָא הָדֵין:

ויאמר ירמיהו. בעבור שארכו הדברים באמרו לעיני הכהנים וכו׳ אמר שנית ויאמר ירמיהו וכו׳:

אמן. יאומן דבריך:

יקם ה׳. מי יתן ויקם ה׳ וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

אשר נבאת. אמר לפי דבריו שאמר שבנבואה דבר אבל האמת היה שבדא מלבו: