כִּי֩ אָנֹכִ֨י יָדַ֜עְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹ֗ת אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י חֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מַחְשְׁב֤וֹת שָׁלוֹם֙ וְלֹ֣א לְרָעָ֔ה לָתֵ֥ת לָכֶ֖ם אַחֲרִ֥ית וְתִקְוָֽה׃

אֲרֵי קֳדָמַי גַלְיָן יַת מַחֲשַׁבְתָּא דִי אֲנָא מְחַשֵׁב עֲלֵיכוֹן אֲמַר יְיָ מַחְשְׁבַת שְׁלָמָא לָא לְבִישָׁא לְמִתַּן לְכוֹן סוֹף וְסִבּוּר:

כי אנכי ידעתי. אשר אנכי ידעתי את המחשבות וכו׳ שהמה לשלום ולא לרעה ר״ל מה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לכם לטובה כי אז יכנע לבבכם הערל וזהו יהיה סבה לתת לכם אחרית טוב ותקוה טובה אחר שתשובו הנה:

אחרית. סוף:

כי אנכי ידעתי מחשבות שלום ולא לרעה, כי לפעמים יחשב מחשבות שלום לרעה, כמו שגלות צדקיהו נתאחרה והיה לרעה, כמ"ש במשל השני דודאי תאנים (למעלה כ"ד), אבל עליכם אני חושב מחשבות שלום שאינם לרעה ולזה יאריך שבעים שנה כדי לתת לכם אחרית שתתקיימו בארץ, ועד הזמן הזה יהיה לכם תקוה: