לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִ֨י פֹקֵ֜ד עַל־שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֮ וְעַל־זַרְעוֹ֒ לֹא־יִהְיֶ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ ׀ יוֹשֵׁ֣ב ׀ בְּתוֹךְ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־יִרְאֶ֥ה בַטּ֛וֹב אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה־לְעַמִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־סָרָ֥ה דִבֶּ֖ר עַל־יְהֹוָֽה׃ {פ}

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַסְעַר עַל שְׁמַעְיָה דְמִן חֲלַם וְעַל בְּנוֹהִי לָא יְהֵי לֵיהּ גְבַר יָתֵיב בְּגוֹ עַמָא הָדֵין וְלָא יֶחֱזֵי בְטוּבָא דַאֲנָא עָבֵיד לְעַמִי אֲמַר יְיָ אֲרֵי סַטְיָא מַלֵיל קָדָם יְיָ:

הנני פוקד. העון הזה אזכור להשיב גמול על שמעיה ועל זרעו:

לא יהיה לו. ר״ל לא יהיה מזרעו איש יושב במושב השרים והזקנים:

ולא יראה בטוב וכו׳. הוא ההשבה מן הגולה:

על ה׳. בעבור ה׳ דבר דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה:

פוקד. ענין זכרון: