הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ֠ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם׃

אֱזֵיל וְתִתְנַבֵּי יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין בַּאֲרַע צִפּוּנָא וְתֵימַר תּוּבוּ דְמִתְחַסְנִין לְמֵיסַב לְפוּלְחָנִי דְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ כַּד תְּתוּבוּן לָא אֶשְׁלַח רוּגְזִי בְּכוֹן אֲרֵי מַסְגֵי לְמֶעְבַּד טַבְוָן אֲנָא אֲמַר יְיָ וְלָא יִתְנַטְרוּן לִיךְ חוֹבַיִךְ לְעָלַם:

צפונה. אל מול צפון לאשור מקום שגלה ישראל:

לא אפיל. לא אשכין חמתי בכם:

כי חסיד אני. ר״ל לא כאדם שאינו מוחל לשונאו אף אם יעשו תשובה:

לא אטור. לא אשמור האיבה לעולם כי מיד כשתשובו תלך לה האיבה:

הלוך. הוא ענין לשון זרוז:

אפיל. ענין חניה והשכנה כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה):

פני. ענין חמה וכעס כמו פני ה׳ חלקם (איכה ד׳:ט״ז) ע״ש שהכעס יוכר בפני אדם:

אטור. ענין שמירה: