וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַעֲקֹ֤ב נְאֻם־יְהֹוָה֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁיעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃

וְאַתְּ לָא תִדְחַל עַבְדִי יַעֲקֹב אֲמַר יְיָ וְלָא תִתְּבַר יִשְׂרָאֵל אֲרֵי הָאֲנָא פָרֵיק לָךְ מֵרָחֵיק וְיַת בְּנָךְ מֵאֲרַע גַלְוַתְכוֹן וִיתוּבוּן דְבֵית יַעֲקֹב וְיִשְׁקְטוּן וְיִשְׁרוֹן לְרֻחְצָן וְלֵית דְמָנִיד:

ואתה אל תירא. לכן מעתה אל תירא שלא תשתקע בגולה:

ואל תחת ישראל. כפל הדבר במילות שונות כי הנני מושיעך מרחוק. כי אני הוא המוכן להושיעך ולגאלך מארץ מרחק ממקום שאתה שם:

ואת זרעך. ר״ל לא אותך אגאל כי אם זרעך הנולדים לך אותם אגאול מארץ שבים:

ושב יעקב. ומאז והלאה ישב יעקב בשובה ונחת והשקט ושאנן ולא ימצא עוד מי יחרידו:

תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תחת מפניהם (לעיל א):

ושב. ענין השקט ומנוחה:

ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב מנעוריו (לקמן מח) וכפל הדבר במ״ש לרוב השלוה וההשקט:

מחריד. מלשון חרדה:

ואתה מסיים דבריו שאמר קול חרדה שמענו, והלא ממנה יושע, ולכן אתה עבדי יעקב אל תירא בעת שיבאו מהומות בבל, ואל תחת ישראל, היראה הוא ענין גופני ומיוחס ליעקב שהם ההמון, והחתת הוא ענין נפשי ומיוחס לישראל שהם הגדולים שבאומה, לכן אמר אל תחת השפלה נפשיית, כי הנני מושיעך מרחוק, שבשעת חורבן בבל היה פקידה ע"י כורש, ואח"כ אושיע את זרעך מארץ שבים, שהוא הדור שאחריו בימי דריוש ואחריו ששבו מן הגולה שהם זרע הדור הקודם, ושב יעקב לארצו, ושקט מרגש פנימי, ושאנן ממחריד מבחוץ, כי אין מחריד שלא יהיה מחריד במציאות כלל, ומפרש כי אעשה כלה בכל הגוים בכשדים ואשור שהיית מודח שם בגולה, ולכן אין מחריד במציאות כי יכלו כולם, ואותך לא אעשה כלה, כי הגם שאיסר אותך ביסורים, זה יהיה רק למשפט על עונך כדי נקה לא אנקך שע"י היסורים יתכפרו עונך ולא אעשה אותך כלה, כמ"ש רק אתכם ידעתי וכו' ע"כ אפקד עליכם את כל עונתיכם, משא"כ יתר העמים שלא נפרע מהם תיכף נתמלא סאתם ויאבדו: