כִּֽי־אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל־יָרֵ֑ךְ בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי׃

אֲרֵי כַּד אֲנַחְנָא תָיְבִין לְאוֹרַיְתָא מִתְנַחֵם עֲלָנָא וּכְדוּ דְאִתְגְלֵי לָנָא טִפַּחְנָא עַל יְרַכָנָא בְּהֵיתְנָא וְאַף אִתְכְּנָעֲנָא אֲרֵי קַבֵּילְנָא חִסוּדֵי חוֹבָנָא דְמִלְקָדְמִין:

כי אחרי שובי. אחרי ששבתי מדרכי הרעים אני תוהא ומתחרט על העונות שעשיתי:

ואחרי הודעי. אחרי שהתבוננתי בעצמי שלא עשיתי הטוב ספקתי ביד על הירך כדרך אדם המתחרט:

כי נשאתי חרפת נעורי. ר״ל כאשר חטאתי עתה היו נזכרים עלי חרפת העונות שעשיתי מאז כי כן הדרך כשיתמיד האדם ללכת בדרך רשע כשאדם רואהו עובר עבירה יאמר עליו הנה זה רשע מנערותו:

נחמתי. ענין הפוך מחשבה וחרטה:

ספקתי. ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳):

ירך. צד הגוף:

נשאתו. מל׳ משא וסבל:

כי אחרי שובי נחמתי כי עתה שאתה משתדל להשיבני ע"י יסורים גם בעת אשוב לפעמים מתוך היסורים, אתנחם אח"כ על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה, ואחרי הודעי, ואחר שתיסרני שנית, ספקתי על ירך ואקונן שנית על עונותי, ובכ"ז בושתי וגם נכלמתי כי עדיין נשאתי חרפת נעורי שהעבירות שעשיתי בימי נעורי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, וא"כ אחר שהיסורים אינם מועילים טוב יותר שתשיבני ע"י שתראני אלהותך כמו שעשית בימי קדם: