כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל אֶדְכְּרִי לִיךְ עוֹבָדֵי אֲבָהָתִיךְ תַּקְנַיָא שְׁפוּכִי תַחֲנוּנִין בִּמְרַר שַׁוִיאִי לִבִּיךְ אִסְתַּכָּלִי בְּעוֹבָדִין דַעֲבַדְתְּ אִם תַּקְנִין דְכֵן גְלֵית לְאוֹרַח רְחִיקָא כְּדוֹ תּוּבוּ כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל וּתְתוּבוּן לִקְרְוָךְ אִלֵין:
הציבי. אתה ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען תכיר את הדרך לשוב דרך בה והוא ענין מליצה והפלגה:
שימי. נטעי לך הרבה אילני תומר להכיר הדרך וכפל הדבר במלות שונות:
שתי לבך וכו׳. תן לבך על המסילה שהלכת דרך בה לזכור אותה:
שובי. ובדרך הזה תשובי בתולת ישראל, ר״ל החביבה עלי כבתולה על הנושאה:
שובי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
הציבי. ענין העמדה:
ציונים. ענין סימן ואות כמו ובנה אצלו ציון (יחזקאל לט):
תמרורים. אילני תומר:
שתי. ענין שימה:
למסילה. ענין שביל ודרך:
הציבי לך ציונים כשמתקנים דרך הרבים מציבים ציונים שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו להיכן הדרך הולך, וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים תמרורים שהם עצי תמרים מצידי הדרך מכאן ומכאן שאז יודע כי בין התמרים הוא הדרך, וכשהוא מתוקן עוד יותר סוללים מסלה, מרימים וכובשים את הדרך באבנים שיהיה דרך ישר, ועז"א לבני ישראל שמבקשים הדרך לארץ ישראל, הלא תמצאוהו ע"י הציונים, ויותר מזה ע"י התמרורים, ויותר מזה אם תשית לבך למסלה של אבנים שכל אלה נמצאים על דרך אשר הלכת, וע"י תדע את הדרך, א"כ שובי בתולת ישראל, מן הגולה, ומוסיף שובי אל עריך אלה הנה עריך עומדים לפניך למראה עיניך שובי אליהם:
