עַל־זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי׃ {ס}

אֲמַר נְבִיָא עַל דָא בְּשׂוֹרְתָא דְיוֹמֵי נֶחָמָתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי אִתְעְרֵית וַחֲזֵית תָּבֵית דְמָכֵית וְשִׁנְתִי הֲנָאַתְנִי:

על זאת. בעבור הנבואה הטובה הזאת הקיצותי מן השינה כי בחלום ראה הנבואה ההיא ומרוב התעוררות השמחה הקיץ מן השינה:

הקיצותי ואראה. ר״ל הנה הקיצותי מן השינה וההקצה היתה בעבור כי ראיתי הנבואה ההיא בחלום ודוגמתן הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ד׳) ורצה לומר והקצף היה על כי חטאנו:

ושנתי ערבה לי. משכב השינה היתה מתוקה עלי כי נבואה טובה ראיתי בחלום:

הקיצותי. מלשון יקיצה והערה מן השינה:

ושנתי. מל׳ שינה:

ערבה. ענין מתיקות כמו וערבה שנתך (משלי ג):

על זאת הקיצותי ואראה, שירמיה לא היה יכול לראות נבואתו בהקיץ כי מרוב צערו שראה תמיד פורעניות לא חל עליו הרוח בהקיץ רק בחלום, שאז הראהו נבואותיו ונטרד שנתו תמיד ונבעת מחזיונות מבהילות, אבל על נבואה זאת שהיא בשורות טובות הקיצותי ואראה ראיתי אותה בעת היקיצה, (שנבואה בהקיץ גדלה מעלתה מנבואה בחלום), ושנתי ערבה לי כי לא נגזלה שנתי: