אֲרֵי דֵין קְיָמָא דְאַגְזַר עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּתַר יוֹמַיָא הָאִינוּן אֲמַר יְיָ אֶתֵּן יַת אוֹרַיְתִי בִּמְעֵיהוֹן וְעַל לִבְּהוֹן אֶכְתְּבִינָא וֶאֱהֶוֵי לְהוֹן לֶאֱלָהּ וְאִינוּן יְהוֹן קָדָמַי לְעַם:
אחרי הימים ההם. אחר שישובו מן הגולה:
נתתי. עבר במקום עתיד ר״ל אתן תורתי בקרבם כלומר אטה לבם לקיים את התורה:
ועל לבם אכתבנה. ר״ל לא תשכח מלבם כאלו היתה חקוקה שמה: והייתי וכו׳:
והמה וכו׳. ר״ל כמוני כמוהם לא תופר הברית ההיא כי אני אהיה להם לאלהים להושיעם ולהצילם והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי:
כי זאת הברית וכו' נתתי את תורתי בקרבם, שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, ועל לבם אכתבנה שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם, שהלב מצייר כח הבחירה והממשלה אשר בנפש שלא תתעורר אצלם בחירה הפך התורה, כי לבם יהיה מלא מחקי התורה הטבועה בלבם, והייתי להם לאלהים תחלה ואח"כ והמה יהיו לי לעם שדבקות האלהות עמהם לא תהיה נתלה עוד ממעשיהם ע"י אתערותא דלמטה, אחר שלא יצוייר כלל שיבחרו ברע, רק תתעורר מלמעלה מצד חסדי ה' אשר לא יופסק בשום אופן, ג. לא יצוייר שיתעו מני דרך מחסרון המורים והמלמדים, או מורים מתעים, כי לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה', ולא יצטרכו למלמד דעת, ד. בל יפחדו שאשמור להם עונותיהם הקודמים, כי אסלח לעונם שעשו במזיד, ולחטאתם השוגגים לא אזכר עוד, עד שעל השוגגים לא יצטרכו סליחה כלל:
