וּבָבֶ֞ל יוֹלִ֤ךְ אֶת־צִדְקִיָּ֙הוּ֙ וְשָׁ֣ם יִֽהְיֶ֔ה עַד־פׇּקְדִ֥י אֹת֖וֹ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּ֧י תִֽלָּחֲמ֛וּ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃ {פ}

וּלְבָבֶל יוֹבִיל יַת צִדְקִיָה וְתַמָן יְהֵי עַד דְיֵעוֹל דוֹכְרָנֵיהּ קָדָמַי אֲמַר יְיָ אֲרֵי תְגִיחוּן קְרָב עִם כַּסְדָאֵי לָא תִצְלְחוּן:

עד פקדי אותו. זהו המיתה שהיא פקודת כל חי:

כי תלחמו. אם תלחמו לא תצליחו וכאלו אמר לכן קבלו עליכם שעבוד עול בבל ואל תלחמו:

פקדי. ענין זכרון והשגחה ויאמרו כן על השגחת הבאת המיתה וכן ופקודת כל האדם יפקד עליהם (במדבר ט״ז:כ״ט):

ו. ובבל יוליך שיוליכהו לבבל לגולה, ושם יהיה עד יום פקדי אותו שהוא יום מותו, ז. שלא יחשוב שיצליח אם ילחם נגדו, ועז"א כי תלחמו לא תצליחו: