וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקְלָה־לּוֹ֙ אֶת־הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃

וּזְבַנֵית יַת חַקְלָא מִן חֲנַמְאֵל בַּר אַחֲבִי דְבַעֲנָתוֹת וּתְקָלֵית לֵיהּ יַת כַּסְפָּא שַׁבְעָא מָנָן וַעֲסַר סִלְעִין דִכְסַף:

ואשקלה. מסרתי לו במשקל את הכסף ומחיר השדה והיו במספר שבעה שקלים ר״ל שבעה מנים כן ארז״ל:

ועשרה הכסף. עשרה סלעים כן ת״י:

ואקנה, וספר שקנאו בכל דרכי הקנינים, א. בכסף, ועז"א ואשקלה לו את הכסף, והיה סכום הכסף רב שבעה שקלים שהם מנים כמ"ש חז"ל ועשרה (שקלים) כסף כמו שת"י: