וַיְהִ֗י בַּעֲל֨וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ אֶל־הָאָ֒רֶץ֒ וַנֹּ֗אמֶר בֹּ֚אוּ וְנָב֣וֹא יְרוּשָׁלַ֔͏ִם מִפְּנֵי֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים וּמִפְּנֵ֖י חֵ֣יל אֲרָ֑ם וַנֵּ֖שֶׁב בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

וַהֲוָה כַּד סָלֵיק נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל עַל אַרְעָא וַאֲמַרְנָא אֲתוֹ וְנֵיעוּל לִירוּשְׁלֵם מִן קֳדָם מַשִׁרְיַת כַּסְדָאֵי וּמִן קֳדָם מַשִׁרְיַת אֲרָם וִיתֵיבְנָא בִּירוּשְׁלֵם:

ויהי בעלות. ר״ל ומה שנשב עתה בבתי העיר הסבה היא כי בעלות נ״נ אל הארץ (וזהו מה שעלה בימי יהויקים כמ״ש במ״ב) אז אמרנו אלו לאלו בואו ונבוא לירושלים מפחד הכשדים ואנשי ארם אשר עמהם לבל ישללו אותנו ולכן נשב בירושלים: