וּבַ֣יִת לֹֽא־תִבְנ֗וּ וְזֶ֤רַע לֹֽא־תִזְרָ֙עוּ֙ וְכֶ֣רֶם לֹֽא־תִטָּ֔עוּ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה לָכֶ֑ם כִּ֠י בׇּאֳהָלִ֤ים תֵּֽשְׁבוּ֙ כׇּל־יְמֵיכֶ֔ם לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ יָמִ֤ים רַבִּים֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם גָּרִ֥ים שָֽׁם׃

וּבֵיתָא לָא תִבְנוּן וְזַרְעָא לָא תִזְרְעוּן וְכַרְמַיָא לָא תִצְבוּן וְלָא יְהֵי לְכוֹן אֲרֵי בְמַשְׁכְּנִין תֵּיתְבוּן כָּל יוֹמֵיכוֹן בְּדִיל דְתִתְקַיְמוּן יוֹמִין סַגִיאִין עַל אַפֵּי אַרְעָא דְאַתּוּן דַיְרִין תַּמָן:

ולא יהיה לכם. אף בקנין או במתנה לא יהיה לכם בית בנוי ושדה זרוע וכרם נטוע:

באהלים. העשויים על פני השדה שאפשר להעתיקם ממקום למקום:

למען תחיו וכו׳. כי בית ושדה וכרם יש בהם סבה המעכבת את האדם במקום שהם ולפעמים יאבד עם אנשי המקום ההוא אבל היושב באהלים ואין לו שדה וכרם בקל יוכל להעתיק ממקום למקום (וטעם מניעת שתיית היין לא הוצרך לפרש כי ידוע הוא שמביא למעשים מגונים):

אשר אתם גרים שם. במקום נטיית האהלים:

גרים. כמו עם לבן גרתי (בראשית ל״ב:ה׳):

ולא יהיה לכם מוסב על כולם, שלא יהיה לכם בית וזרע וכרם אף ע"י קניה מאחרים, כי במ"ש לא תבנו ולא תטעו היה משמע שלקנות בית בנוי וכרם שנטעו אחרים מותר, כי באהלים תשבו שלא תשבו אף בבית של אחרים רק באהלים: