וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ בָּר֔וּךְ מִפִּיו֙ יִקְרָ֣א אֵלַ֔י אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַאֲנִ֛י כֹּתֵ֥ב עַל־הַסֵּ֖פֶר בַּדְּיֽוֹ׃ {ס}

וַאֲמַר לְהוֹן בָּרוּךְ מִפּוּמֵיהּ קָרֵי לִי יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וַאֲנָא כָּתֵיב עַל סִפְרָא בִּדְיוּתָא:

מפיו וכו׳. ר״ל כל פרטי הדברים קרא אלי מפיו ובעת שקרא כתבתי על הספר בדיו וכאומר לא המתנתי עד שיגמר כל דבריו אלא מיד כשאמר דבר כתבתיו למען לא אשנה דבר ממה שסדר הוא ולא שמתי דבר במגילה ההיא אלא הדיו והכתיבה בלבד:

על הספר. קראו ספר ע״ש סופו שאחר הכתיבה נעשה ספר:

בדיו. מי השחור העשוי לכתיבה:

ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ר"ל שקרא הדברים מפיו בדרך נבואה, והראיה שאני כותב על הספר ובדיו, כי כתבי הקדש אין נכתבים אלא מתוך הכתב כמ"ש במגלה ואיך כתבתי מפיו, וע"כ שקריאתו הוא קריאת ה' בעצמו בנבואה כמ"ש בפ"ק דב"ב הקב"ה אומר ומשה כותב, ומזה בעצמו נודע ג"כ שהוא מכלל כתבי הקדש שלכן כתב על הספר ובדיו כדין כתבי הקדש דבעי ספר ודיו, וגם ר"ל שלא הוסיף דבר רק מה שקרא מפיו כתב על הספר: