וַיְהִ֣י בַשָּׁנָ֣ה הַ֠חֲמִשִׁ֠ית לִיהוֹיָקִ֨ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֔י קָרְא֨וּ צ֜וֹם לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה כׇּל־הָעָ֖ם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְכׇל־הָעָ֗ם הַבָּאִ֛ים מֵעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

וַהֲוָה בְּשַׁתָּא חֲמִשְׁתָּא לִיהוֹיָקִים בַּר יֹאשִׁיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בְּיַרְחָא תְשִׁיעָאָה גְזָרוּ צוֹמָא קֳדָם יְיָ כָּל עַמָא בִּירוּשְׁלֵם וְכָל עַמָא דְאָתָן מִקִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה בִּירוּשְׁלֵם:

קראו צום. גזרו תענית והכריזו ברבים:

כל העם בירושלים וכו׳. ר״ל אנשי ירושלים ואנשי ערי יהודה אשר באו אז והיו בירושלים: