וַיִּקְח֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ וַיַּשְׁלִ֨כוּ אֹת֜וֹ אֶל־הַבּ֣וֹר ׀ מַלְכִּיָּ֣הוּ בֶן־הַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁר֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה וַיְשַׁלְּח֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ בַּחֲבָלִ֑ים וּבַבּ֤וֹר אֵֽין־מַ֙יִם֙ כִּ֣י אִם־טִ֔יט וַיִּטְבַּ֥ע יִרְמְיָ֖הוּ בַּטִּֽיט׃ {ס}

וְדַבָּרוּ יַת יִרְמְיָה וּרְמוֹ יָתֵיהּ לְגוּבָא דְמַלְכִּיָה בַר מַלְכָּא דִבְדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא וְשַׁרְבִּיבוּ יַת יִרְמְיָה בְּאַטוּנַיָא וּבְגוּבָא לֵית מַיָא אֱלָהֵן טִינָא וּטְבַע יִרְמְיָה בְּטִינָא:

אל הבור מלכיהו. אל הבור של מלכיהו אשר היה בחצר המטרה:

וישלחו. לפי שהיה הבור עמוק לזה הורידהו על ידי חבלים:

ויטבע. מקצת גופו נטבע בטיט כי היה רך ולח:

וישלחו. ענין הושטה וכן תשלח קציריה עד ים (שם):