כִּ֤י מַלֵּט֙ אֲמַלֶּטְךָ֔ וּבַחֶ֖רֶב לֹ֣א תִפֹּ֑ל וְהָיְתָ֨ה לְךָ֤ נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}

אֲרֵי שֵׁיזָבָא אֱשֵׁיזָבִינָךְ וּבְחַרְבָא לָא תִתְקְטִיל וּתְהֵי לָךְ נַפְשָׁךְ לְשֵׁיזָבָא אֲרֵי אִתְרַחֵיצְתָּא עַל מֵימְרִי אֲמַר יְיָ:

לשלל. כאלו שללת נפשך להחזיקה לעצמך:

כי בטחת בי. כי מה שדבר טוב על ירמיה לפני המלך ולא פחד מכל שרי העם אשר היו לו לאויבים היה על כי בטח בה׳:

מלט אמלטך. ענין הצלה:

לשלל. ענין ביזה:

כי מלט אמלטך ע"י השגחה יען שבטחת בי: