אִם־תָּשׁ֨וּב יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י תָּשׁ֑וּב וְאִם־תָּסִ֧יר שִׁקּוּצֶ֛יךָ מִפָּנַ֖י וְלֹ֥א תָנֽוּד׃

אם תשוב ישראל. בתשובה זו אלי תשוב לכבודך וגדולתך הראשונה:

אִם תְּתוּב יִשְׂרָאֵל לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ תִּתְקַבֵּל תְּיוּבְתָּךְ עַד לָא תִּתְחַתֵּים גְזֵירָתָךְ וְאִם תָּעִידִי שִׁקְצָךְ מִן קֳדָמַי לָא תְטַלְטֵל:

אם תשוב. מוסב למעלה לומר אם אתה ישראל תשוב בוידוי ופיוסים כאלה אז החזור ותשוב אלי להיות לפני כמאז סגולה מכל:

ואם תסיר. אם תעביר הפסילים מארצי ומירושלים עירי אז לא תנוד ללכת בגולה:

שקוציך. ענין תעוב כמו שקץ תשקצנו (דברים ז):

ולא. הוי״ו הוא במקום אז וכן אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כז):

תנוד. מלשון הנדה והנעה:

אם תשוב, רוח הקדש משיב לעומת שתי הטענות הנ"ל, לעומת הטענה כי רוצים לשוב רק שהמון הרים והד גבעות מתעה אותם אל שקר עד שאין יודעים לאן ישובו משיב אם רק תשוב אתה ישראל אז ממילא אלי תשוב, איישר דרכך עד שיתכוון אלי ואם רק תסיר שקוציך מפני, ולא תנוד הנה והנה, כאילו אתה שב וחוזר אל דרכך הקודם, כי אז אם תשליך דרכך הרעים תגיע אל ה' ואל טובו: