כְּשֹׁמְרֵ֣י שָׂדַ֔י הָי֥וּ עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב כִּי־אֹתִ֥י מָרָ֖תָה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

כְּנַטְרֵי חַקְלָן הֲווֹ עֲלָהּ מִסְחוֹר סְחוֹר אֲרֵי עַל מֵימְרִי סָרֵיבְתְּ אֲמַר יְיָ:

כשומרי שדי. כשומרי שדות אשר יסבבום מסביב כן היו האויבים על ירושלים מסביב:

כי אותי מרתה. כי הקניטה אותי במעשיה ולכן באה עליה האויב מסביב:

שדי. כמו שדה:

מרתה. ענין מרד והקנטה:

אבל איך היה הכיבוש פתאום שלא בדרך הטבע, כי לא היו עתה כנוצרי עיר בצורה רק כשמרי שדי שאין בה איש כי כולם ברחו מן העיר ויבקעו דרך חומת יריחו כנזכר לקמן (סי' נ"ב) עד שלא על העיר נצרו רק את השדה הצטרכו לשמור, ולא ביתר ערי יהודה, רק עליה על ירושלים, ולא בשער העיר רק מסביב לעיר כי תפשו אותם אצל יריחו, וכ"ז היה תיכף בבואם כי לא ארכו ימי המצור, ועז"א נצרים באים הגם שזה מקרוב באו, והגם שהם מארץ המרחק שהתלבטו בדרך ובכ"ז כבשום בלא מצור רב ובלא מלחמה, ומדוע היה זה, הלא סבת זה לא היה חולשת העם וגבורת הנוצרים רק יען כי אתי מרתה, כמ"ש לו חכמו ישכילו זאת איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם, ועז"א הזכירו לגוים, שיזכרו וישימו על לב שזה סימן כי אותי מרתה עתה מתחיל לבאר מ"ש השמיעו על ירושלים שמן ראיה זאת בעצמו ישמיעו דברי תוכחה אל ירושלים, וזה נוסחה דרכך, ר"ל לא הרעה והצרה שבאה עליך היא הרעה אשר מצאתך כי מי שבאה עליו רעה שלא ע"י מעשיו הרעים, יתנחם לבו כי יש לו תקוה בה' המושיע נדכאים כי אלהי משפט הוא, אבל עקר הרעה והצרה היא מה שהצרה באה עליך על ידי מעשיך הרעים, וז"ש מה שדרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת היא רעתך וצרתך האמתית אשר היא רע ומר באמת, כי עי"ז נגע הצרה עד לבך, שהצרה הבאה שלא ע"י מעללי האדם ומעשיו לא תבא רק על גופו לא על לבו המלא תקוה ויחול, אבל עתה נגע הצרה עד לבך היודעת שאת גרמת זאת לך: