וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה יֹאבַ֥ד לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ וְלֵ֣ב הַשָּׂרִ֑ים וְנָשַׁ֙מּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וְהַנְּבִאִ֖ים יִתְמָֽהוּ׃ {ס}

וִיהֵי בְעִידָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ יִתְּבַר לִבָּא דְמַלְכָּא וְלִבָּא דְרַבְרְבַיָא וְיִצְדוּן כַּהֲנַיָא וּנְבִיֵי שִׁקְרָא יִשְׁתַּעַמְמוּן:

יאבד לב המלך. ר״ל יבוא בו מורך לב:

ונשמו. ר״ל לא ידעו מה לעשות:

ונשמו. ענין תמהון כמו על יומו נשמו (איוב י״ח:כ׳):

והיה ביום ההוא, הנה במלחמה המלך והשרים יכינו עצה וגבורה למלחמה, ובעת צר להם יעמדו הכהנים בבית המקדש להתפלל, ואת הנביאים ישאלו בדבר ה', אולם ביום ההוא לב המלך והשרים יאבד, שלא ימצאו עצה וגבורה, וגם הכהנים ישמו, והנביאים אשר ישאלו דבר ה' מאתם יתמהו כי הם הבטיחו אותם תחלה על שקר לאמר כי שלום יהיה להם ולא ידעו עתה מה להשיב: