וְהָיְתָ֣ה הַחֶ֗רֶב אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יְרֵאִ֣ים מִמֶּ֔נָּה שָׁ֛ם תַּשִּׂ֥יג אֶתְכֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָרָעָ֞ב אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם ׀ דֹּאֲגִ֣ים מִמֶּ֗נּוּ שָׁ֣ם יִדְבַּ֧ק אַחֲרֵיכֶ֛ם מִצְרַ֖יִם וְשָׁ֥ם תָּמֻֽתוּ׃

וּתְהֵי חַרְבָּא דִי אַתּוּן דַחֲלִין מִנֵיהּ תַּמָן תַּדְבֵּיק יַתְכוֹן בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְכַפְנָא דִי אַתּוּן יָצְפִין מִנֵיהּ תַּמָן יַדְבֵּיק בַּתְרֵיכוֹן לְמִצְרַיִם וְתַמָן תְמוּתוּן:

אשר אתם יראים. הוא חרב הכשדים:

שם ידבק אחריכם. יהיה דבוק בכם ללכת אחריכם שם ולתוספת ביאור אמר מצרים:

ושם תמותו. בחרב וברעב:

דאגים. מלשון דאגה ופחד:

ידבק. ענין חבור:

והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה, שמטעם זה בחרתם בארץ מצרים כמ"ש אשר לא נראה מלחמה, שם תשיג אתכם, יען שתהיה החרב בארץ מצרים שנבוכדנצר יכבוש אחר כך את ארץ מצרים: