וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֙חַ֙ וְ֠לָקַחְתִּ֠י אֶת־נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עַבְדִּ֔י וְשַׂמְתִּ֣י כִסְא֔וֹ מִמַּ֛עַל לָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֲשֶׁ֣ר טָמָ֑נְתִּי וְנָטָ֥ה אֶת־[שַׁפְרִיר֖וֹ] (שפרורו) עֲלֵיהֶֽם׃

וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא שְׁלַח וַאֲדַבֵּר יַת נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל עַבְדִי וַאֲשַׁוֵי יַת כּוּרְסוֹהִי עֵיל מִן אַבְנַיָא הָאִלֵין דְטַמָרֵית וְיִגוֹד יַת אַפַּדְנֵיהּ עֲלֵיהוֹן:

ואמרת אליהם. אל היהודים ההם:

הנני שולח. ר״ל אעיר לבי לבוא פה:

עבדי. ר״ל עושה שליחותי:

ונטה. יטה אהלו ממעל להאבנים:

שפרירו. כן יקרא האוהל היפה וכן ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג) והוא מל׳ הנותן אמרי שפר (בראשית מ״ט:כ״א) ובא על משקל סגריר: