וְֽהַיּ֨וֹם הַה֜וּא לַֽאדֹנָ֧י יֱהֹוִ֣ה צְבָא֗וֹת י֤וֹם נְקָמָה֙ לְהִנָּקֵ֣ם מִצָּרָ֔יו וְאָכְלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ וְשָׂ֣בְעָ֔ה וְרָוְתָ֖ה מִדָּמָ֑ם כִּ֣י זֶ֠בַח לַאדֹנָ֨י יֱהֹוִ֧ה צְבָא֛וֹת בְּאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן אֶל־נְהַר־פְּרָֽת׃

וְיוֹמָא הַהוּא קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת יוֹם פּוּרְעֲנוּתָא לְאִתְפְּרַע מִסַנְאֵי עַמֵיהּ וְתִקְטֵיל חַרְבָּא וְתִשְׂבַּע וּתְרַוֵי מִדִמְהוֹן אֲרֵי קְטָלָא קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּאַרְעָא צִפּוּנָא עַל נְהַר פְּרָת:

והיום וכו׳. ר״ל אבל לא יהיה כמחשבתו כי ארכו לו ימי המצור עד שבא עליה נ״נ מלך בבל (והיתה בגזירת המקום לנקום ממנו נקמת יאשיהו מלך יהודה שהרגו כמ״ש במ״ב):

ואכלה חרב. של הכשדים:

כי זבח לאד׳. ר״ל בגזירת המקום באה הזבח:

אל נהר פרת. סמוך לנהר פרת כי שם היתה המלחמה:

ושבעה. ענין שביעת הרעב:

ורותה. ענין שביעת הצמאון כמו כגן רוה (ישעיה נח):