הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה ׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה׃

אַסְגִיאוּ מַתְקְלֵיהוֹן אַף אִשְׁתְּמַעוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ וְיֵימְרוּן קוּמוּ וּנְתוּב לְעַמְנָא וּלְאַרְעָא יַלְדוּתָנָא מִן קֳדָם חַרְבָּא דְסָנְאָה דְהִיא כְחַמַר מְרַוְיָא:

הרבה כושל. הוא הרבה לו מכשולים:

גם נפל איש וכו׳. ר״ל העכו״ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וכו׳:

מפני חרב היונה. זה חרב נ״נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון:

נפל. ענין נטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל (לעיל לז):

היונה. מלשון אונאה וענינו עושק הגוף והממון וכן העיר היונה (צפניה ג):

ה' הרבה כושל, וע"י המכשול נפל איש אל רעהו שנעשה ביניהם מלחמה פנימיית ואחד הכשיל את חבירו, ועי"כ נתפזרו העמים עוזריהם, ויאמרו איש אל רעהו קומה ונשובה אל עמנו מפני חרב היונה היא חרב של נבוכדנצר: