גַּם־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃

אַף רַבְרְבָהָא בְגַוָהּ כְּעִגְלֵי רִבְקָא אֲרֵי אַף אִינוּן אִתְפְּנִיאוּ עֲרָקוּ כַּחֲדָא לָא יָכִילוּ לְמֵיקַם אֲרֵי יוֹם תְּבַרְהוֹן אָתָא עֲלֵיהוֹן עִידַן סְעוּדָן בִּישְׁתֵּהוֹן:

גם שכיריה. גם השרים הגדולים אשר בקרבה יובלו לטבח כעגלים המפוטמים במרבק שאחר שנעשו שמנים מוצאים לטבח:

כי גם המה. אף שדרך השרים להיות אמיצי לבב לעמוד בקשרי המלחמה הנה המה לא כן עשו כי פנו מן המלחמה ונסו יחדיו ולא עמדו על עמדם ולזה כאשר השיגם האויב נפלו בנופלים ולא לקחום בשבי כדרך השרים:

כי יום אידם. ר״ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם:

שכיריה. ענינו גדולים ונכבדים וכן בתער השכירה (ישעיה ז):

מרבק. הוא הרפת מקום יפטמו שם העגלים וכן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו׳:ד׳):

הפנו. מלשון פניה והליכה:

אידם. ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):

פקודתם. על המיתה יאמר שהוא פקודת וזכרון השגחת כל חי כמו ופקודת כל האדם (במדבר ט״ז:כ״ט):

גם שכיריה, ועפ"ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים כעגלי מרבק, שהיו ג"כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים, ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים גם המה הפנו ללכת לארצם ונסו ולא עמדו, כי בא גם עליהם יום אידם וגם עת פקודתם בעבור עונותיהם: