אַתְּ לָא תִדְחַל עַבְדִי יַעֲקֹב אֲמַר יְיָ אֲרֵי בְּסַעֲדָךְ מֵימְרִי אֲרֵי אַעְבֵיד גְמִירָא בְּכָל עַמְמַיָא דִי אַגְלֵיתָךְ לְתַמָן וְעִמָךְ לָא אַעְבֵּיד גְמִירָא וְאַיְתֵי עֲלָךְ יְסוּרִין לְאַלְפוּתָךְ בְּרַם בְּדִין חֲסוֹךְ וְשֵׁיצָאָה לָא אֱשֵׁיצִינָךְ:
כי אעשה כלה. ר״ל אף אם אעשה כלה וכו׳ הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם:
ויסרתיך למשפט. אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר״ל לא ארכיתך מן העולם:
למשפט. כמו במשפט ובאה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ור״ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה׳ אך במשפט (לעיל ו):
בכתבו את הדברים האלה על ספר למעלה (סי' ל"ו ב') ספר שה' צוה לירמיה לכתוב על ספר את הדברים אשר דבר אליו על ישראל ועל כל הגוים, וגם לחז"ל שהדברים שעל ישראל הם מגלות קינות, הדברים שעל הגוים הם הנבואות המסודרות פה מן סי' מ"ו עד סי' נ"ב שהיו מסודרות לפני ירמיה בספר מיוחד כמ"ש למעלה (כ"ה י"ג) והביאותי וכו' את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיה על כל הגוים, שכוון לנבואות דפה, וע"כ טרם שסדר הספר הזה יודיע מ"ש לו ה' אל ברוך הכותב: