כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנֵּה־מַ֜יִם עֹלִ֤ים מִצָּפוֹן֙ וְהָיוּ֙ לְנַ֣חַל שׁוֹטֵ֔ף וְיִשְׁטְפוּ֙ אֶ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֔הּ עִ֖יר וְיֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ וְזָעֲקוּ֙ הָאָדָ֔ם וְהֵילִ֕ל כֹּ֖ל יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ׃

בטרם יכה פרעה את עזה. כשהיה נבוכדנצר צר על ירושלים בשנה העשירית לצדקיהו יצא חיל פרעה ממצרים ויעלו הכשדים מעל ירושלים שמע פרעה ושטף את עזה ושב לארצו בסדר עולם:

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא עַמְמַיָא אָתָן מִצִפּוּנָא וִיהוֹן כְּנַחַל מְגַבֵּר וְיִבְזוּן אַרְעָא וּמְלָאָהּ קִרְוַיָא וּדְיַתְבִין בְּהוֹן וִיצַוְחוּן בְּנֵי אֱנָשָׁא וִילֵילוּן כָּל יַתְבֵי אַרְעָא:

הנה מים וכו׳. הם הכשדים היושבים בצפון השוטפים כמים רבים:

והיו לנחל שוטף וכו׳. ר״ל יאבדו ויכלו ארץ פלשתים והאנשים הממלאים אותה:

עיר. כל עיר ועיר והיושבים בה:

וזעקו. וצעקו בקול מר:

שוטף. ענין המשיכה ברדיפה ובחוזק:

והילל. מלשון יללה:

הנה מים עולים מצפון, מבבל שהיא בצפון, וישטפו ארץ השדות והכרמים, ואח"כ ישטפו הערים עיר ויושבי בה, וזעקו האדם כדרך שבבוא שטף מים זועקים לברוח על הספינות, והילל כל יושב הארץ על איבוד הקנינים: