לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ׃

בְּכֵן הָא יוֹמַיָא אַתָן אֲמַר יְיָ וְאֶשְׁלַח עֲלֵיכוֹן בָּזוֹזִין וְיִבְזוּנוּנוּן וְנִכְסֵיהוֹן יְרוֹקְנוּן וְטוּב אַרְעֲהוֹן יְגַמְרוּן:

ושלחתי וכו׳. אשלח עליו מניעים ומטלטלים ויניעו אותה בגולה:

וכליו יריקו. ישפכו היין מן כליו וישברו נבלי היין ר״ל האויב יקח עושרם ואותם יהרוג בחרב ולפי שהמשילם ליין אמר לשון הנופל ביין:

צועים וצעוהו. ענין טלטול והנעה ממקום למקום וכן את צעה זונה (לעיל ב):

יריקו. מלשון ריק:

ונבליהם. נאדות כמו נבל יין (ש״א י):

ינפצו. ענין שבר ורציצה כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז):

לכן הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי לו צועים וצעהו, היין הסגור בכלי וחתום חותם צר, לפעמים כשיעלה רתיחות ויתחיל להיות תוסס אז יבקיע הכלי שהוא בו ויצא לחוץ, כמ"ש הנה בטני כיין לא יפתח כאובות חדשים יבקע, ורתיחת היין נקרא צועה וזועה, שהוא סועה וסוער בפנימיותו, ועז"א שישלח לו צועים שיסער היין בתוך הכלי, והוא משל אל המרד שיתהוה במדינה עצמה וחרב איש באחיו, שזה היה בבא האויב עליהם, ועי"כ צעהו ויצא היין ויריקו הכלים שהיין בתוכו וישברו הנבלים הבלועים מן היין, ר"ל שיוחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים, ובאר הטעם שיעשה ה' כן, שהוא כדי, שיבוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל ויראו כי אין ממש בע"ז ואין לבטוח בה: