קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃

קָרֵיב תְּבַרְהוֹן דְמוֹאֲבָאֵי לְמֵיתֵי וּבִשְׁתְּהוֹן מוֹחַיָא לַחֲדָא:

מהרה מאד. מאד תמהר לבוא וכפל הדבר במ״ש:

איד. ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):

קרוב איד מואב לבוא שהוא עומד במקום קרוב, וגם אל תאמר שלא ימהר א"ע לבא, עז"א ורעתו מהרה מאד: