כִּ֣י בִ֤י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּֽי־לְשַׁמָּ֧ה לְחֶרְפָּ֛ה לְחֹ֥רֶב וְלִקְלָלָ֖ה תִּהְיֶ֣ה בׇצְרָ֑ה וְכׇל־עָרֶ֥יהָ תִהְיֶ֖ינָה לְחׇרְב֥וֹת עוֹלָֽם׃

אֲרֵי בְמֵימְרֵי קַיְמֵית אֲמַר יְיָ אֲרֵי לְצָדוּ לְחִיסוּדִין לְחוֹרֶב וּלְלוּטָא תְּהִי בָצְרָה וְכָל קִרְוָהָא יֶהֶוְיָן לְחוּרְבָא לַעֲלָם:

כי לשמה וכו׳. ר״ל עוד יבוא זמן באחרית הימים אשר עיר מואב הבצורה היא כרך גדול וכו׳ תהיה לשמה:

לחרפה. הכל יחרפוה:

לחורב. ר״ל חסר מכל טובה:

ולקללה. יתלו הקללה בה לאמר שיהיה מקולל כמותה:

וכל עריה. הערים שתחת ממשלתה:

לשמה. לשממה:

לחורב. ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח׳):

כי בי נשבעתי כי לשמה לחרפה וכו' תהיה בצרה שהיא עיר מלכות אדום, שעוד יבא יום באחרית הימים שתחרב אדום שנית ואז תהיה שממה וחרבה לעולם כפי שנבא בישעיה (סי ל"ד) באופן שלא תנקה לעולם, וכל עריה היינו כל ערי המדינה: