לְדַמֶּ֗שֶׂק בּ֤וֹשָֽׁה חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד כִּֽי־שְׁמֻעָ֥ה רָעָ֛ה שָׁמְע֖וּ נָמֹ֑גוּ בַּיָּ֣ם דְּאָגָ֔ה הַשְׁקֵ֖ט לֹ֥א יוּכָֽל׃

לְדַמֶשֶׂק בְּהִיתוּ יַתְבֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אֲרֵי בְּסוּרָא בִישָׁא שְׁמָעוּ אִתְּבָרוּ דַחֲלָא בְיַמָא וְיִצְפָּא אֲחַדְתִּינוּן הָא כְנָחֲתֵי יַמָא דְשָׁקְטִין וְלָא יָכְלִין לִמְנָח:

לדמשק. ר״ל זהו הנבואה על דמשק:

בושה חמת וארפד. ר״ל כל אחת מכם בושה:

שמועה רעה. היא ביאת הכשדים:

נמוגו. נמס לבם:

בים דאגה. דאגתו ידמה לדאגת ההולך בים אשר ידאג ויתפחד מהרמת הגלים:

השקט לא יוכל. לא אפשר לו לשקוט מדאגתו:

לדמשק. היא עיר המלוכה מארם:

חמת וארפד. שמות מקומות ארם:

נמוגו. ענין המסה:

לדמשק, על מפלת דמשק, בושה חמת וארפד שהם ממלכות ארם שדמשק היתה ראש מלכותם, כי שמועה רעה שמעו ולכן נמגו בים דאגה מצייר הדאגה כים סוער אשר השקט לא יוכל, כי הדאגה תסער מאד בלבבם, ולבבם נמוג כמים בים הדאגה: